נהגנו פעם להשתמש במילה "ממשקים" בארגון. רצינו לשפר את ה"ממשק" בין יחידות שונות בעלי אינטרסים שונים, צרכים שונים.
קראנו לזה "ממשק" כי דיברנו על נקודת מגע, נקודת אחריות משותפת שצריכה לעבוד.
רצינו לנהל את ה"ממשק".
אבל, האם ניהול ה"ממשק" זה באמת מה שאנחנו צריכים?
האם ניהול ה"ממשק" נותן מענה לצורך של ארגונים במציאות המורכבת והתחרותית של היום ?
האם אנחנו רוצים להמשיך להתייחס לנקודת האחריות המשותפת כנקודת מפגש שנאלצת להתקיים בין יחידות בעלות תחומי אחריות שונים, סדרי עדיפויות שונים, מניעים וצרכים שונים, תרבויות שונות?
אם אנחנו מנהלים "ממשק" עם האחר אנחנו ממשיכים להבדיל עצמנו, ממשיכים להעצים את המטרות השונות שלנו שלמענן אנחנו מגייסים את המיטב שלנו לניהול הקשר עם האחר.
האם ניהול המטרות והיעדים שלי תוך שימוש ושיפור ה"ממשק" עם האחר זה אכן מה שאנחנו רוצים להשיג ?
אנחנו רוצים להציע – שאולי כבר לא. שאולי זה כבר לא מתאים למציאות המשתנה.
אנחנו רוצים להציע שקיימת מטרת על, מטרה עיקרית, החשובה מכולן ולמענה צריך לעמול. המטרה הזו היא מימוש החזון והאסטרטגיה של הארגון.
לצורך מימוש מטרת העל הארגון זקוק לשותפות. שותפות של ההנהלה עם תתי היחידות שלו ושותפות בין תתי היחידות עצמן.
בכל ארגון, מכל תעשיה ובעל כל מבנה ארגוני (מהיררכי ועד רשתי), כבר לא מדובר על ניהול "ממשק", מדובר על ניהול שותפות אמתית עם האחר למען השגת מטרת העל ולאחר מכן, גם את המטרות והיעדים שלי.
