לא רק אני מולך
יש משהו כמעט אוטומטי באופן שבו אנחנו חושבים על קשרים. יש אני, יש האדם שמולי, ויש את כל מה שאני מרגיש מולו. מה הוא אמר לי, מה היא לא הבינה, מי ויתר יותר, מי לקח יותר מקום, מי לא עמד בציפיות.
זה טבעי. רובנו נכנסים לשיחה מתוך המקום שלנו. מתוך העומס שלנו, הפחדים שלנו, הרצון שיבינו אותנו. אבל בגישת השותפות יש רעיון קטן, רעיון שמשנה לגמרי את נקודת המבט. בכל קשר יש עוד משהו חוץ משני האנשים שנמצאים בו. יש את מה שקורה ביניהם.
אפשר לקרוא לזה הקשר, האווירה, הדינמיקה, או השותפות עצמה. זה הדבר הזה שאי אפשר להחזיק ביד, אבל כולם מרגישים אותו. לפעמים הוא פתוח ונעים. לפעמים הוא מתוח. לפעמים הוא מלא אמון, ולפעמים כל מילה בו נשמעת כמו האשמה גם כשאף אחד לא התכוון לכך.
ברגע שמתחילים לראות את הדבר הזה, פחות קל להישאר רק בשאלה מי צודק. השאלה הופכת להיות אחרת לגמרי. מה הקשר בינינו צריך עכשיו כדי לאפשר פיתוח עבודת צוות אפקטיבי יותר.
השאלה שמורידה את המתח מהאנשים
הרבה מערכות יחסים נתקעות כי כל צד מנסה להגן על עצמו. בעבודה זה יכול להיות מנהל שמרגיש שלא משתפים איתו פעולה. בבית זה יכול להיות זוג שמנהל בראש רשימה שקטה של מי עושה יותר. ובעסק משפחתי זה קורה אפילו מהר יותר, כי שם הגבולות בין תפקיד, משפחה, כסף ורגש כמעט תמיד מתערבבים.
נניח עסק משפחתי שבו האב הקים את העסק לפני שלושים שנה, והבן נכנס בשנים האחרונות לתפקיד ניהולי. האב מרגיש שהבן משנה מהר מדי דברים שהוא בנה במשך שנים. הבן מרגיש שלא באמת נותנים לו להוביל. במצבים כאלה, תהליך נכון של ניהול שינוי בארגון יכול לסייע לשני הצדדים להתקדם יחד. בשיחה רגילה, כל אחד מהם יביא הוכחות. האב ידבר על ניסיון, נאמנות ולקוחות ותיקים. הבן ידבר על חדשנות, שיווק, טכנולוגיה וצורך להתקדם.
אבל אם מכניסים לתמונה את היישות השלישית, השיחה יכולה להישמע אחרת. לא מה אתה עושה לי, אלא מה העסק המשפחתי שלנו צריך מאיתנו עכשיו. האם הוא צריך יותר שימור או יותר שינוי כחלק מגיבוש אסטרטגיה עסקית ארוכת טווח. האם ברור מי מחליט על מה. האם יש מקום קבוע שבו מדברים על ניהול, ולא רק בארוחת שישי או תוך כדי יום עבודה לחוץ.
פתאום לא מדובר רק באבא מול בן. מדובר בשותפות משפחתית ועסקית שצריך לטפל בה בזהירות.
איך מיישמים את זה באמת
היישום מתחיל בשיחה פשוטה, אבל לא תמיד קלה. במקום לפתוח במה שמפריע לי אצל הצד השני, אפשר לפתוח במה שהשותפות צריכה. למשל, בעסק משפחתי אפשר לקבוע פגישה חודשית שמוקדשת רק לניהול הקשר העסקי. לא לסגירת הזמנות, לא לכיבוי שריפות, אלא לשאלות של תפקידים, החלטות, גבולות וציפיות.
בפגישה כזו אפשר לשאול מי אחראי על החלטות כספיות גדולות. איפה הבן יכול להוביל בלי לבקש אישור על כל צעד. באילו נושאים האב עדיין חייב להיות מעורב. מה לא מדברים עליו מספיק. ומה כל אחד צריך כדי להרגיש שהוא לא נמחק בתוך העסק.
אלו שאלות שנראות פשוטות, אבל הן מונעות הרבה כאב. כי בעסק משפחתי, כשלא מדברים על השותפות, הדברים לא נשארים רק בעסק. הם נכנסים הביתה. הם מגיעים לשולחן המשפחתי. הם משפיעים על אחים, בני זוג, עובדים ותיקים ולקוחות.
קשר טוב לא מחזיק מעצמו
יש נטייה לחשוב שאם יש אהבה, הערכה או היסטוריה משותפת, הקשר כבר יסתדר. בעסקים משפחתיים זו טעות נפוצה במיוחד. דווקא בגלל שיש קרבה, אנשים מרשים לעצמם לדחות שיחות חשובות. מניחים שהצד השני יבין לבד. בולעים תסכולים. ואז יום אחד מגלים שהקשר נשחק לא בגלל חוסר אכפתיות, אלא בגלל חוסר תחזוקה.
היישות השלישית מזכירה לנו שמערכת יחסים היא לא רק רגש. היא מרחב חי. צריך לבדוק מה קורה בו, מה חסר בו, מה התעייף בו ומה צריך לבנות מחדש.
כאשר מתעוררים פערים שקשה לגשר עליהם לבד, ליווי מקצועי של גפן יועץ ניהולי יכול לסייע לבעלי עסקים ולשותפים לבנות תקשורת בריאה, לחדד תפקידים ולחזק את מערכת היחסים העסקית לאורך זמן.
בסוף, שותפות טובה לא נמדדת בזה שאין בה חילוקי דעות. יהיו חילוקי דעות, במיוחד במקומות שבהם אנשים באמת אכפתיים ומעורבים. השאלה היא האם יש ביניהם מרחב מספיק בטוח כדי לדבר עליהם בלי לפרק את הקשר.
ובעיניי, זו בדיוק הנקודה. לפעמים השינוי הגדול לא מתחיל בהחלטה עסקית חדשה, אלא ברגע שבו שני אנשים מפסיקים לעמוד זה מול זה ומתחילים להסתכל יחד על מה שקורה ביניהם.
