כשהדור הבא נכנס לעסק המשפחתי, השאלה היא לא רק מי ינהל?
הרגע שבו המשפחה פוגשת את העתיד
עסקים משפחתיים מגיעים כמעט תמיד לרגע שבו שאלת ההמשכיות עוברת מהעתיד הרחוק אל המציאות, גם אם לא מדברים עליה בזמן. דור המייסדים מתחיל להרגיש שהניהול השוטף כבר שוחק יותר מבעבר, במקביל, הדור הבא נכנס לעסק עם רצון להשפיע, לשנות, להכניס טכנולוגיה, לפתוח ערוצי שיווק חדשים או לנהל אחרת את העובדים.
על הנייר זה נשמע טבעי. העסק נשאר במשפחה, הניסיון נשמר והדור הצעיר מביא אנרגיה חדשה. בפועל, זה אחד המעברים הרגישים ביותר שעסק משפחתי יכול לעבור. יש שם היסטוריה, נאמנות, ציפיות, זיכרונות, כאבים ישנים וגם הרבה מאוד גאווה.
אב שהקים עסק בעשר אצבעות לא תמיד יודע איך לזוז הצידה בלי להרגיש שמוחקים אותו. בת שנכנסת לתפקיד ניהולי לא תמיד יודעת איך להוביל בלי להרגיש שהיא עדיין צריכה אישור על כל החלטה. אח אחד מרגיש שהוא נושא את העסק על הגב, אח אחר מרגיש שלא סופרים אותו מספיק. וכך, במקום לדבר על אסטרטגיה, מדברים על מי אמר למי, מי התערב, מי נפגע ומי לא הבין את מקומו.
לא ירושה אלא שותפות מתחדשת
אחת הטעויות הנפוצות בעסק משפחתי היא לחשוב שהעברה בין דורית היא בעיקר עניין משפטי או תפעולי. מי מקבל מניות, מי מקבל תפקיד, מי יהיה מנכ"ל, מי יישאר בדירקטוריון המשפחתי. כל אלה חשובים מאוד, אבל הם לא מספיקים.
השאלה העמוקה יותר היא איזו שותפות חדשה צריכה להיווצר כאן. העסק שהקים הדור הראשון אינו בדיוק אותו עסק שהדור השני יצטרך לנהל. השוק אחר, הלקוחות אחרים, העובדים מצפים לדברים אחרים, וגם בני המשפחה עצמם כבר אינם באותו מקום. לכן גם אסטרטגיה עסקית לטווח ארוך צריכה להביא בחשבון לא רק את השינויים בשוק, אלא גם את השינוי שמתרחש בתוך המשפחה ובמבנה הניהולי של העסק.
לכן המעבר לא יכול להישען רק על משפטים כמו "תכבדו את אבא" או "תנו לילדים להוביל". צריך לעצור ולנסח מחדש את ההסכמות. מה חשוב לשמר מתוך הדרך הישנה, מה חייב להשתנות, מה כל אחד מביא לעסק מעבר לתפקיד הרשמי שלו. ואולי הכי חשוב, מה כל אחד מוכן לשחרר כדי לאפשר לשותפות החדשה להיוולד.
דוגמה מהחיים של עסק משפחתי
עסק משפחתי בתחום המזון שפועל כבר מעל לשלושים שנה. האב מכיר כל ספק, כל לקוח גדול וכל עובד ותיק. הבן רוצה להקים אתר מכירות, לחזק פעילות ברשתות החברתיות ולהכניס מערכת לניהול מלאי. מצד אחד האב מרגיש שהבן רץ מהר מדי ומסכן את מה שנבנה בזהירות ומנגד הבן מרגיש שהאב לא מבין שהשוק כבר השתנה.
בשלב מסוים הוויכוח כבר לא היה באמת על האתר החדש, על תקציב השיווק או על המערכת הדיגיטלית שהבן רצה להכניס לעסק. אלה היו רק הנושאים שעלו מעל פני השטח. מתחת להם ישב משהו עמוק יותר: האב הרגיש שמבקשים ממנו לזוז הצידה מהר מדי, והבן הרגיש שכל רעיון חדש שלו נבחן קודם כל דרך החשש שיטלטל את מה שכבר עובד.
אפשר היה לראות איך כל שיחה מקצועית כמעט נמשכה מהר מאוד למקום אישי יותר. כשהאב העיר על העלויות, הבן שמע חוסר אמון. כשהבן דיבר על שינוי, האב שמע ביקורת על הדרך שבה ניהל את העסק במשך שנים. שניהם רצו בטובת העסק, אבל כל אחד החזיק חלק אחר מהאמת, והעסק עצמו נשאר תקוע בין הרצון לשמור לבין הצורך להתקדם.
ברגע שהשיחה זזה מהשאלה מי צודק? לשאלה מה העסק צריך עכשיו משניהם?, משהו התחיל להשתנות. האב לא נדרש לוותר על המקום שלו, והבן לא נדרש להוכיח את עצמו בכל פעם מחדש. במקום זה, נוצרה אפשרות לראות ששניהם מחזיקים חלק חשוב מהתמונה.
העסק היה צריך את הניסיון של האב, את ההיכרות העמוקה שלו עם הלקוחות ואת הזהירות שנבנתה לאורך שנים. באותה מידה, האב היה צריך גם את המבט החדש של הבן, את היכולת לזהות שינויים בשוק ואת האומץ להכניס כלים שלא היו קיימים בעבר.
וכאן המקום לומר, במקום לראות במתח בין הדורות בעיה שצריך להשתיק, אפשר היה לראות בו שני כוחות חשובים שעדיין לא מצאו דרך לעבוד יחד. כשהם התחילו לעבוד זה לצד זה ולא זה מול זה, נוצר בסיס מאוזן יותר להמשך הדרך.
מה כדאי לברר לפני שמעבירים את המפתחות
בכל עסק משפחתי שנמצא לקראת חילופי דורות, כדאי לשאול כמה שאלות שלא תמיד נעים לשאול. מי באמת מקבל החלטות. איפה לדור הבא יש עצמאות מלאה. באילו נושאים לדור המייסדים עדיין יש זכות וטו. מה קורה כשאין הסכמה. הגדרה ברורה של ממשקי עבודה בין בני המשפחה יכולה לצמצם אי הבנות ולעזור לכל אחד לדעת היכן מתחילה ומסתיימת האחריות שלו.
האם בני משפחה שאינם עובדים בעסק זכאים להשפיע. ומה עושים כשאחד הילדים מתאים יותר לניהול ואחר פחות.
אלו אינן שאלות טכניות. אלו שאלות שמונעות חיכוכים עתידיים. הן מאפשרות להפריד בין אהבה משפחתית לבין אחריות ניהולית, בין כבוד להורים לבין צורך עסקי, ובין הרצון לשמור על שלום בית לבין החובה להגיד אמת.
בסופו של דבר, המשכיות בעסק משפחתי אינה נמדדת רק בכך שהשם נשאר על הדלת. היא נמדדת ביכולת של בני המשפחה לבנות ביניהם שותפות חדשה, בוגרת ומודעת יותר. כזו שמכבדת את מי שבנה, אבל גם נותנת מקום אמיתי למי שצריך להוביל את השנים הבאות.
