כולם בעד שיתוף פעולה, עד שמתחילים לעבוד יחד
קל לדבר על שותפות. כמעט בכל ארגון אפשר לשמוע מילים כמו אמון, עבודת צוות, הקשבה ומטרה משותפת. הדברים מופיעים במצגות, בישיבות הנהלה ולעיתים גם על קירות המשרד. אלא שהמבחן האמיתי מתחיל דווקא ביום עמוס, כשצריך לקבל החלטה לא נוחה, לוותר על משאב או להתמודד עם אדם שחושב אחרת מאיתנו.
שם מתברר שדבר כמו פיתוח עבודת צוות שמבוססת על שותפות אמיתית אינו רק עניין של כוונות. אנשים יכולים להעריך זה את זה, לרצות בהצלחת הארגון ואפילו ליהנות לעבוד יחד, ועדיין להיתקע שוב ושוב באותם מקומות. מישהו מרגיש שלא משתפים אותו. מישהו אחר בטוח שהכול מתקדם לאט מדי. החלטות נשארות באוויר, והמתח מתגנב אל תוך העבודה בלי שאף אחד ממש עצר לדבר עליו.
התופעה הזאת בולטת במיוחד בתוך עסקים משפחתיים, שבהם היחסים המקצועיים והאישיים חיים זה לצד זה. ויכוח על תקציב, סמכות או כיוון עסקי אינו נשאר תמיד בחדר הישיבות. לפעמים הוא ממשיך לארוחת שישי, נכנס למערכות היחסים בין אחים ומשפיע גם על בני המשפחה שאינם עובדים בעסק.
צריך לדעת בשביל מה נמצאים יחד
אחד התנאים הבסיסיים לשותפות הוא הבנה משותפת של המטרה. זה נשמע מובן מאליו, אבל בפועל אנשים רבים עובדים יחד כשהם מחזיקים בראש תמונות שונות לגמרי של הצלחה.
בעסק משפחתי, למשל, האב המייסד עשוי לראות בשמירה על היציבות ועל הלקוחות הוותיקים את המשימה החשובה ביותר. הבת שנכנסה לניהול רוצה לקדם אסטרטגיה עסקית שמכוונת להרחבת הפעילות, להשקעה בשיווק ולהכנסת מערכות חדשות. שניהם רוצים בטובת העסק, אבל כל אחד מבין אחרת מה העסק צריך עכשיו.
במצב כזה, השאלה מי צודק אינה בהכרח השאלה שתוביל לפתרון. נכון יותר לעצור ולברר לאן רוצים להגיע יחד, אילו ערכים חשוב לשמר, מה חייב להשתנות ומה ייחשב הצלחה בעוד שלוש או חמש שנים. בלי הבירור הזה, גם החלטה קטנה יכולה להפוך לעימות עקרוני.
תפקיד הוא לא רק רשימת משימות
גם כאשר קיימת הגדרת תפקיד מסודרת, לא תמיד ברור מהו המקום האמיתי של כל אחד בשותפות. יש אנשים שמביאים סדר ויציבות. אחרים יודעים לזהות הזדמנויות, לחבר בין אנשים או לשאול שאלות שאף אחד אחר אינו מעז להעלות.
כאשר הערך הזה אינו מדובר, האדם עלול להרגיש שרואים רק את המשימות שהוא מבצע ולא את התרומה הרחבה שלו. בעסק משפחתי התחושה הזאת עלולה להיות חריפה במיוחד, משום שהתפקיד המקצועי מתערבב לעיתים במעמד המשפחתי. האחות הצעירה נשארת בעיני כולם האחות הצעירה, גם כשהיא כבר מנהלת תחום מרכזי בעסק.
שותפות בריאה צריכה לאפשר לכל אחד להבין מה מצופה ממנו, היכן נמצאת הסמכות שלו ומה הוא מביא שאין לאחרים. הבהירות הזאת חשובה במיוחד עבור צוותים בניהול עצמי שנדרשים לקבל החלטות, לחלק אחריות ולפעול יחד ללא תלות בניהול צמוד.
לא מחכים למשבר כדי לדבר
הרבה שותפויות נשחקות לא בגלל אירוע אחד גדול, אלא בגלל דברים קטנים שלא דוברו בזמן. פגישה שנדחתה, החלטה שלא הוסברה, תחושת עלבון שנשארה בפנים או אי הסכמה שהעדיפו לעקוף.
לכן שגרות תקשורת אינן עניין טכני. הן מאפשרות לעצור, לבדוק מה עובד, להציף קושי לפני שהוא גדל ולהבין אם משהו השתנה. לא כל שיחה צריכה להיות דרמטית. לפעמים מספיק לקבוע זמן קבוע שבו מדברים גם על הדרך המשותפת ולא רק על המשימות הדחופות.
שותפות שעובדת באמת אינה נוצרת משום שכל האנשים נוחים או חושבים אותו הדבר. היא נוצרת כשיש בהירות, מקום לדבר ומוכנות לקחת אחריות על מה שקורה בין האנשים. זה פחות מרשים מסיסמה על עבודת צוות, אבל הרבה יותר שימושי ביום יום.
